פסק-דין בתיק עפ"ת 40626-12-10

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 10.11.10 שנתן ע"י כב' השופט ג. קרזבום בתיק תת"ע 2368-12-08.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות בכך שביום 14.10.08 בשעה 01:35 נהג ברחוב בר יהודה בחיפה ברכב כשהוא שיכור. בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 420 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אויר נשוף.

על יסוד העובדות הנ"ל, ייחסה לו המשיבה עבירות לפי סעיפים 62 (3), 64ד (א), סעיף 39א, הכל לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 ועבירה לפי תקנה 169א לתקנות תעבורה תשכ"א - 1961.

המערער זומן לבית המשפט לתעבורה כדין ליום 7.1.09, אך הדיון נדחה ליום 30.5.10, מועד שנקבע במעמד המערער ובא כוחו. המערער לא התייצב למועד הנ"ל, על כן החליט בית משפט לתעבורה להרשיעו בדין.

בית משפט לתעבורה דחה את המועד לטעונים לעונש ליום 14.10.10. לישיבה זו התייצב המערער בעצמו וטען כי סנגורו נפל למשכב והציג אישור רפואי, לכן נדחה הדיון ליום 10.11.10. במועד זה טענו הצדדים לעונש ובית משפט גזר את דינו של המערער לעונשים הבאים:

24 חודשי פסילה בפועל בניכוי פסילה מנהלית, 1,200 ש"ח קנס שישולם ב- 3 תשלומים, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 4 חודשים על תנאי ולמשך 3 שנים וכן 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.

הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

ב"כ המערער סבור כי יהיה זה צודק והולם לבטל את הכרעת הדין שניתנה בהעדר, וכי גם בית משפט לתעבורה קיבל את הבקשה לביטול הכרעת הדין, אך התנה זאת בתשלום הוצאות משפט בסך של 2000 ש"ח וזאת תוך 14 יום מיום 1.8.10. המערער טוען כי הוא לא ידע על ההחלטה דנן ולכן ההוצאות לא שולמו במועד וגם לא הוגשה בקשה להארכת המועד.

עוד נטען כי בא כוחו הקודם של המערער, עו"ד טארק, הודה בכך שאי ההתייצבות מקורה בהתנהלותו ולכן יש לתת למערער את יומו בבית המשפט.

לדעת ב"כ המערער קיימים כשלים ראייתים רבים בראיות המשיבה ולכן השארת הכרעת הדין על כנה עלולה לגרום למערער עוות דין, אם כי הוא לא פירט את אותם כשלים.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור ולהשאיר את פסק הדין על כנו. אין בפיו של המערער נימוקים המצדיקים התערבות בהכרעת הדין שניתנה בהעדר, מה גם שהמערער לא ניצל את ההזדמנות שבית המשפט לתעבורה העניק לו עת ביטל הכרעת הדין שניתנה בהעדר בכפוף לתשלום הוצאות.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפסק הדין של בית משפט לתעבורה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון חרף זאת שהמועד נקבע במעמדו. אין בפיו של המערער כל עילה מוצדקת להעדרות מן הדיון ובוודאי אין עילה כזו בפי בא כוחו.

זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענות המערער ככל שהן מתייחסות לכשלים הראייתים ביחס לעבירה שיוחסה לו, לכן אין כל בסיס לטענה שהשארת פסק הדין על כנו עלולה להביא לעוות דין. לענין ביטול פסק דין בהעדר והעילות הדרושות לכך ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, נ"ז(6) 793, 803; רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.12.2009); רע"פ 5146/09 שרעבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.2009); רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.2004) ורע"פ 5377/03 וג'די נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.2003).

יצוין כי עיון בהודעת הערעור מעלה כי בעצם המערער לא טען דבר ביחס לחומרת העונש אך למען הזהירות ומשום שנטען בפני כי המערער מתפרנס מעיסוקו כנהג משאית, הוריו חולים ושהוא מסייע בידם ופסילת הרשיון עלולה להביא לפיטוריו, אתייחס גם כן לענין העונש שהוטל עליו ואומר כי אין בעונש זה כל חריגה מרמת הענישה המקובלת. המדובר בעונש המינימום שנקבע בצידה של העבירה בה הורשע וכי ככלל סטיה מעונש המינימום (לקולא) דורשת קיום נסיבות מיוחדות וכאלה לא מצאתי בעניינו של המערער.

לענין התערבות ערכאת הערעור בעונש שהטילה ערכאה הדיונית ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נגד ורשילובסקי, (ניתן ביום 3.7.06), ע"פ 1242/97 גרינברג נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 3.2.98), ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 13.1.10) ועניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים המצדיקים התערבות.

זאת ועוד, על הנהיגה בשכרות נאמר רבות כי היא מסכנת לא רק את הנהג, אלא גם את המשתמשים בדרך וכי על בית המשפט לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, שיהיה בה כדי להלחם בתופעה מדאיגה זו - לעניין זה ראו רע"פ 6418/07 עמית כהן נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 5.9.07) ורע"פ 5297/07 קנטורוביץ נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 9.9.07).

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

על המערער להפקיד את רשיונו לאלתר לצורך מנין תקופת הפסילה וכי במידה וניתן צו עיכוב ביצוע העונש, בטל בזה הצו.